על אסטרולוגים ויידעונים – לפרשת שופטים

אגדה עממית מספרת על אחד מקיסרי רומא שהיה נוהג להתייעץ לפני כל החלטה חשובה, במנחשי העתיד- על פי מעופם של אווזים מיוחדים שהיו בחצרו. יום אחד המליצוהו שלא לצאת למחמה מסוימת- שכן סופו להפסידה. הוא יצא למלחמה וניצח…. בסעודת הניצחון- הורה לטבוח את האווזים ולהגישם כמנה עיקרית…
למול וכניגוד לנביא, מציבה פרשתנו את הקוסמים המנחשים ושאר ירקות, ומצווה שלא לפנות אל כל אותם יידעונים.
האיסור חריף ומקיף מאוד, אך אין המקרא מנמק טעמו של איסור. הדבר הכי קרוב להסברו, הוא עצם הצבת הניגודיות שבין הנביא ליידעונים למיניהם, והציווי הפוזיטיבי- החיובי המנוגד: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך".
ולכאורה, מה רע בזה שאדע את העתיד להתרחש ?
האפשרות האחת היא כי אלו סתם אמונות תפלות, ולכן נאסרו.
כך תפיסתו של רבנו הרמב"ם התוקף בחריפות באיגרתו לחכמי מונטפשליר (מרשילי"ה) את כל החוזים והצופים את העתיד בשיטות שונות ומגוונות. טענתו העיקרית היא שהכול רמייה ושקר, ועל כן אסרה התורה לפנות אליהם.
דומה כי גם בתפיסתו זו של הרמב"ם מסתתרת מאחרי הדברים טענה פנימית יותר, שכן אם כך הוא, מדוע נלחמת התורה בשטות הזו מלחמת חורמה. הלא ישנם שטויות רבות מספור שיש המאמינים בכוחם, ואף על פי כן לא מצאנו את האיסור לעסוק בהם, או למיצער לצמצם את היקף פעילותם. מי שרוצה לחיות כטיפש ולנווט את דרכו בחיים על פי צבעי כבד הטווס או מעוף האווזים, שיערב לו.
נראה כי הנטייה, הרצון והצורך האנושי לחזות את העתיד, הם אחד הצרכים הבסיסיים בנפשו של האדם. כולנו חוששים מפני הבלתי נודע, והיינו שמחים לדעת מה יקרה לנו ומתי. מתי נמצא אהבה, ומתי עבודה ? האם נצליח בתחום החדש או שלא ? ובכלל מה יהיה איתנו, וכיצד בחירתנו תשפיע ותעצב את העתיד.
יש משהו קוסם ומרגיע מאוד בידיעת העתיד, אך בו זמנית ידיעה זו מנטרלת את האדם מהיותו אדם. שכן אם אני יודע בדיוק מה יקרה איתי בעתיד, ומה יהיו תוצאותיה של כל החלטה, הרי שנשללת ממני הבחירה החופשית של חיי, ועימה גם רוב האחריות האמיתית על מעשיי. כל זאת מעבר לשלילת קסם אי הוודאות שבחיים, והסקרנות האנושית האין סופית, המוליכה ומקדמת את האדם בנתיב החלטותיו ובחירתו.
נראה כי בעומק האיסורים נחבאת התפיסה כי האדם כאדם בעל בחירה ואחריות, הנודד בנתיבי החיים- ללא ידיעה וודאית מה יהיו תוצאות מעשיו ומסקנות בחירותיו, דווקא הוא- על כל חסרונותיו וטעויותיו האדם האמיתי.
העולם הפוסט מודרני מוצף באנשים ונשים הטוענים כי בידם הכלים לחזות את העתיד, בכוכבים או בקפה, בקלפים או בכף ידו של האדם, ועוד ועוד. תרבות 'העידן החדש' מעודדת מאוד את הביקוש וההיצע של יידעונות זו.
דומה כי דווקא בזמנים של שבירת המערכות, התרסקות רוב האידיאלים המניעים את האדם, והתעצמות אי הוודאות, ישנה הצפה של כלים המסייעים לייצב מחדש את בטחונו ואת חייו של האדם. אך כגודל הסיוע הנפשי שהם מעניקים לנו, כך גם עוצמת המחיר האנושי שאנו עלולים לשלם עליהם. מעבר לאלפי ואולי עשרות אלפי השרלטנים החיים בתוכנו, ומנצלים את חוסר הביטחון שלנו לעשיית רווחים קלים ולא ישרים, יש בתופעה סכנה חמורה הרבה יותר- האדם הופך לפסיבי וחסר רצון לפעול, כי ממילא רוב הסיכויים שהוא צודק ואני אכשל, או לחילופין שהוא צודק וממילא אהיה עשיר, מאושר, ואם כן למה לי להתאמץ ?! נטילת ההנעה מחייו של האדם, ולעיתים שלילת האחריות שלו על חייו, ונטרול הבחירה החופשית באמת, יוצרים דמות אדם שסממני האנוש העמוקים והמשמעותיים ביותר ניטלו ממנה.
פרשתנו באה לטעון כי לכשירצה אלוהים לגלות לנו את העתיד, יש לו כלים לכך- אלו הם הנביאים. אך ביום יום על האדם לבחור את חייו, לתעות לעיתים באפילה, ולעיתים אף לטעות, אך זהו כל היופי והמרגש בחייו של אדם. אם נדע להתעלות מעל נטיית הבריחה אל היידעונות לסוגיה, ייתכן ונהיה לרגע מעט פחות בטוחים בעתידנו, אך נהיה בני אדם אמיתיים יותר, השולטים יותר בחיינו ובבחירותנו.