אמר לי פעם איש חכם, כי כשהוא מתבונן בשלטים המצויים על דלתות בתים רבים, בסגנון: "כאן גרים 'באושר' באהבה ובכיף פלוני ופלונית… " נדמה לו שלעיתים הוא רואה (בעיני רוחו) כי רשום שם בסוף 'בע"מ'- בעירבון מוגבל בלבד.
כן, אנחנו ביחד: בונים בית, מקימים משפחה, משכנתא, ארוחות משפחתיות בשבתות, ובחגים אצל ההורים… מושלם. אך כל זה עד שאגלה כי אני משקיע בקשר יותר ממה שאני מקבל. באותו רגע יחדל הקשר להתקיים למעשה.
אחת התופעות הקשות והמתסכלות ביותר בעולם המודרני / פוסט מודרני, היא תופעת התפרקות המשפחה.
זאת בשני מישורים המאוזן והאופקי. היינו, הן במערכת היחסים שבין בני הזוג, והן במערכות התקשורת שבין הורים לילדיהם.
על פי מחקרים רבים – מכילה התופעה הזו ברמות שונות למעלה משלושת רבעי המשפחות- בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט. דומה כי היא מחייבת אותנו לבירור מעמיק מדוע איבדה המשפחה את יציבותה ואת עוצמתה ? ומפני מה ה'דבק' הנפשי המאחד את המשפחות, חדל להחזיק עוד ?
אולי הסוד ומתווה התיקון טמונים בפרשיה קטנה במהלך מניית עם ישראל, המוסיפה לכל אחד משמות המשפחה את צמד האותיות י' וה'.
מה פשר הנחתת השינוי השמי הזה ? מדוע דווקא באותיות הללו- י' וה' ?
ומפני מה דווקא ערב הכניסה לארץ ישראל ?
הצירוף י- ה הינו שם אלוהים המחבר את העולם הזה והעולם הבא, ומתוך כך את שני העולמות המרכזיים בחיינו- העולם הנקבי, והעולם הזכרי וכלשון חז"ל "איש בי' ואישה בה' ".
האיש והאישה- מורכבים שניהם מ 'אש' ולשניהם אות אחת נוספת.
במילים אחרות כל אדם לכשעצמו- על מכלול רגשותיו ורצונותיו העצמיים, הוא כאש לזולתו, כי פעמים רבות זה או אני או את/ה. אבל כאשר מוסיפים את שם ה' למשוואה, או אז מקבל הקשר משמעות נוספת אשר פניה מופנים קדימה ולמעלה.
אמת, גם בקשר רוחני ישנה קבלה, ופינוק והנאה, אך לא רק את זה. שם ה' מעמיד בנקודת היעד ערך משותף אותו אנו מציבים מלפנים, והוא משמש כנקודת השאיפה של 'הביחד'- הזוגי והמשפחתי.
מכנגד, אחד התהליכים הבולטים בעולמנו, הוא שינוי המיקוד של מערכות היחסים והתחושות הנפשיות הקושרות בין בני אדם. לאט לאט אבל בהתמדה, הופכים קשרים בין אנשים להיות אינטרסנטיים ופונקציונאליים. בקשרי זוגיות הדבר בולט שבעתיים, שכן
ניתוח פשוט של המילים המיוחסות בתרבות ובשפה לתיאור האהבה, יגלה כי רובן ממוקדות בעצמי- ברגשות ובתחושות שלי, ומה אני מקבל / מרוויח מהקשר.
כיצד משנים את כל זה ? מעתיקים את מוקד הקשר מהמקום האישי והאגואיסטי, אל מרחב אחר עמוק יותר, והמשותף לבני המשפחה כולה. במילים אחרות קשר, משפחה, אהבה, אין פירושם שניים או יותר ההולכים אחד לצד השני, אלא אנשים הבוחרים ללכת יחדיו אל יעד מוגדר המשותף לכולנו.
ערב הכניסה לארץ- אל חיי משפחה טבעיים ונורמאליים, בהם יש עבודה ופרנסה, התמודדות יום יומית ביטחונית, כלכלית ועוד, ועימה מגיעה השחיקה והקשיים, הגיע הזמן להזכיר כי משפחה אינה רק שיתוף פונקציונאלי- כדי שלכולנו יהיה נוח יותר וקל יותר. משפחה היא ערכים ויעדים משותפים, משפחה היא כיוון רוחני ומוסרי מאגד, משפחה היא שם אלוקים- י-ה.
המדרש בבראשית רבה אומר כי כל עוד היו האיש והאשה ישויות עצמיות- בודדות, הם הסתדרו נפלא לכאורה- כל אחד בעולמו שלו. אך מן הרגע בו הם הופכים לישות משותפת ואחדותית, הם אינם יכולים עוד "לא איש בלא אשה, ולא אשה בלא איש, ו…לא שניהם בלא שכינה".
גם אצל כל אחת ואחד מאיתנו: ישנו השלב בו כל אחד בונה בתוכו את עולמו שלו- על ייחודו כוחותיו וצרכיו, אך מגיע הרגע בוא אנו זקוקים ליותר- זו לזה וזה לזו, ושנינו ליעד רוחני משותף- אליו נצעד בעוצמה ובאהבה, "ולא שניהם בלא שכינה- יה ".
