הנה זה בא, שוב… שבוע הספר.
הדוכנים יפרשו, הספרים יערמו, נשוטט, נעיין מעט, נקנה משהו (או שלא…), נקטר על איך פעם קראו הרבה ספרים, והיום הילדים… דבוקים למחשב, לטלוויזיה, לפלייסטיישן, לסלולארי, וכו'- השלם את החסר / מחק את המיותר…
ונחזור הביתה להיות שוב "עם הספר"- כמו פעם בימים הטובים.
אז זהו שלא !! אני ממש לא מעוניין להיות עוד עם הספר…
למה ?
משתי סיבות מרכזיות.
הראשונה שבהן היא ששנים רבות, רבות מדי- היינו עם הספר. חיינו בגלות- חיים מנותקים מה… חיים. לא היינו באמת עם, חיינו ללא ארץ /פיסת אדמה, ללא עצמאות ועצמיות, ללא שליטה אמיתית בחיינו- כעם וכיחידים, חיים ערטילאיים מרחפים, חיי הישרדות.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעריץ את אימותינו ואבותינו ששרדו שם- בחיים הלא נורמאליים הללו, שהמשיכו לבנות משפחות, להתפרנס מן היד לפה, לגדל ילדים ולחנכם- לחיים ערכיים רוחניים מוסריים והשכלתיים- עשר רמות מעל אלו של רודפיהם ומנאציהם (בהכללה כמובן, ותמיד יש יוצאים מן הכלל).
אבל נראה לי שזה די מיצה את עצמו, שהחזון האוטופי הזה (שבעיני רבים הינו חלום ומשאת נפש- גם היום), של חיים ערטילאיים ורוחניים- הינו ניסוי שכשל בקול רעש גדול, ובקול דממה דקה- כמו זו הממלאת היום את המבקר בחורבות קהילות פולין למשל.
הסיבה השנייה- נעוצה בתובנה שספר הינו דבר יקר וחשוב המגשר על פער הדורות ומעברם- תוך כדי מסירת הידע והחוויות, אבל הוא עדיין כלי נטול חיים משל עצמו.
לחיות בספר בלבד פירושו לחיות את העבר, מבלי לרשום ולחדש את דפי ההווה ואת חזון העתיד (-הקרוב לפחות).
חברה רוחנית בריאה היא זו הקוראת בספר, אך לא מפסיקה לשאול את עצמה מה הספר שלנו ? מה הפרק הבא בתנ"ך ?- זה שעוד לא נכתב, ואנו אמורים לרושמו במעשינו \ בחיינו.
דומני, שיותר מדי שנים היינו 'עם הספר'- התמקדנו ואולי אף התמכרנו לאות הכתובה, למדנו, עיינו, דנו בשאלה- מה חשב הכותב ? למה התכוון המשורר ? ומה עבר בראשו של המספר או הכותב ?! ותוך כדי כך שכחנו לשאול את עצמנו מה אנחנו אמורים לגזור מהמילה הכתובה לחיים הדינאמיים, מה האמירה המתחדשת לאור התפתחות החיים, התרבות, החברה, המציאות….
כשנשאל את השאלות הנכונות, וננסה לפתוח את החשיבה הנכונה- נוכל לינוק מהספרים המון תובנות, זוויות חדשות, פרספקטיבה היסטורית, ערכי חיים ועוד.
אז נהיה עם חי- שמחובר למורשתו ולספריו, למנגינת הדורות, אך גם לצלילים המיוחדים לדורו שלו.
אז אם להיות עם הספר זה להיות עם מרחף מנותק החי מילים ולא חיים ,אני מעדיף שלא להיות כזה.
אך אם עם הספר יתחדש ביצירתו הרוחנית ערכית מוסרית ואנושית אומנותית, תוך כדי הזנה מתמדת עם הספר ועם המילה הכתובה- אז יאאללה לשבוע הספר…
