יוסף דעת יוסף מכאוב? – הרהורים על חיים פשוטים

סיימתי היום לקרוא ספר המתאר מחקר שנעשה סביב חייה של קבוצת יושביו הקבועים של בית קפה על חוף הים.
היושבים מגיעים מידי יום ביומו אל בית הקפה, יושבים ומתבוננים בים, משחקים מטקות, שש בש, קלפים, משוחחים שותים קפה, והולכים לביתם / לעבודתם.
הספר מתאר אנשים פשוטים ברובם, עם ניסיון חיים לא מועט ולא קל, ועם שמחת חיים ורעננות קהילתית המאפשרת ומייצרת חוויה יומית בריאה וחיים טובים בסה"כ.
הקריאה העלתה בי הרהורים רבים על סוד החיים הפשוטים.
האם באמת אנשים הלוקחים את חייהם באופן פשוט וזורם יותר חים טוב יותר מאנשים מורכבים ומפולספים ?
האם כטענתו הידועה של החכם בקהלת "ברוב חכמה רוב כעס, ויסף דעת יוסיף מכאוב" ?
והאם זה נתון בכלל לבחירתו של אדם- להיות כאן או כאן, או שאנחנו נעים בתבניות חיים ידועות מראש- המותאמות לאישיות ולאופי שלנו ?
אין לי תשובות חד משמעיות- לא לעצמי, ובוודאי שלא לאחרים.
אבל אני חש בעוצמה גדולה, כי עצם המפגש שלי עם סוג חיים שכאלה, מצליח להעלות בי הרהורים מסוג אחר על החיים.
כי המפגש עם חיים כאלה יוצר איזון פנימי נכון יותר- אולי… בין שכל ורגש, ובין חוויות החיים הפשוטים לחוויות החיים העמוקות יותר.
כי מפגש כזה מעצים וחדד את האור והנעימות שיש בעצם החיים, כש"כל יום הוא מתנה"- כפי שאומר שם אחד האנשים.
כי היכולת לקחת את החיים בקלות יותר, להקשיב לניסיון החיים של אחרים, ולראות דברים בפרספקטיבה של חיים ,ולא של רגע, מעניקה לחיים טעם אחר- איכותי יותר ושליו יותר.
כי ההחמצה הגדולה ביותר בסגנון החיים ה'מורכבים' כביכול היא המלאכותיות שבהם ו'מחול המסכות' שרבים מאיתנו חיים סביבו יום ולילה, בלי יכולת להתקלף לרגע ולהיות 'אני' נטו ובאמת.
וכי המפגש הזה מגלה לי את הטוב והיופי שיש באנשים שחיים כ"כ אחרת ממני ומאופיי, עד שלעיתים שכחתי שאני יכול וצריך ללמוד גם מהם- משהו על סוד החיים.