האמת, אחלה חג – חנוכה…
רק שלפעמים נדמה לי שממש פספסתי אותו… אולי פספסנו ?!
חג של אור, של גבורה של ניצחון הרוח והלב, ושל חיבור בין מעשי בני האדם, להשראה האלוהית ולעוצמתה.
ובחיים, בעיתונות- הכתובה, האלקטרונית והמקוונת- חג של רביצה והשמנה, של מתכוני סופגניות ולביבות.. "באנו חושך לגרש".. רק שאין לנו כוח לקום מהכורסה….
אז מה היה לנו שם באמת?
ואיך הופכים את זה לכוח מכונן ומעצים ?!?
חנוכה, מעבר לסיפורי הילדים שכולנו מכירים, ובקצת מאמץ, עדיין ברביצה בכורסה- ניתן להיזכר…. חנוכה הוא חג של ניצחון האור, של אמון באדם וברוחו, ושל גבורת הנפש.
אגדה יוונית עתיקה מספרת על אלכסנדר מוקדון- הכובש היווני הגדול, ותלמידו של מי שנחשב לגדול פילוסופים היוונים והעולמיים- אריסטו/אריסטוטלס.
אלכסנדר שבהלך חייו הצעירים והקצרים (33 שנים בסה"כ ) הצליח לכבוש את רוב רובו של העולם המיושב, והגיע עד להודו במזרח ולאפריקה במערב, אך הוא גם רצה לראות את כדור הארץ מלמעלה- כך מספרת האגדה.
מה עשה אלכסנדר ?
לקח נשר אדיר, בעל כנפי ענק, והרעיבו.
לאחר ימי רעב ארוכים, הוא לוקח נתח בשר עסיסי, נועץ אותו בקצה חניתו, ושם אותו מול אפו של הנשר.
הנשר שמנסה להגיע אל הבשר מתחיל להתרומם באוויר.
מיד מיישב אלכסנדר על גבו, תוך שהוא ממשיך להחזיק את החנית למול אפו.
הנושר עולה מעלה מעלה, עד שאלכסנדר רואה את העולם כולו ככדור תחת רגליו.
כעת הוא מתמלא חשש שייפול, ולכן מציב את החנית מתחת לאפו של הנשר, וזה מתחיל בצלילה ארוכה אל הקרקע הבטוחה.
סיפור מגניב… והאמת היא שזה לא רק אגדה נחמדה אך לא ריאלית…
אלא יש כאן יותר מרמז לצורת בניית האימפריה היוונית ע"י אלכסנדר וממשיכיו/יורשיו.
יש מן ההיסטוריונים המביאים תיאורים על דרך כיבושיו ולוחמתו של אלכסנדר, כאשר הוא יוצר במחנהו ערב המלחמה הילולה רבתי- של יין ונשים, וכאשר הלוחמים נמצאים בשיא העירור היצרי, הוא מסלק את היין והנשים מן המחנה, ונותן פקודה להיערך לקרב.
לוחמיו המתוסכלים היו מוציאים את מלוא זעמם ותסכולם על האויב- נטול הסיכויים…
ממש כמו באגדה- אלכסנדר וממשיכי דרכו ומשנתו, מצליחים לשים מול אפו של האדם את מנת חלומותיו, אך לעולם הוא לא יגיע אליה.. הוא ישאף וישאף, ובדרך ישיג לאלכסנדר את אימפריית חייו.
ממש בניגוד לכל זאת, ובצורת חיים הפוכה, חיים כאן בארץ ובירושלים- כך מתארים חכמינו את ממלכת יהודה באותם ימים.
