שאלות על אלוהים- לפרשת וירא

יוני מילוא

משפט סבתאי יהודי מפורסם טוען ש "יש שאלות שלא שואלים…. "- האומנם ?!
מדרש חז"לי מופלא משווה בין שני ענקי רוח בהיסטוריה התנכית שהעלו שאלה זועקת אחת: האם חלילה לא מבחין אלוקים בין צדיק לרשע ?! – אברהם ואיוב.
אברהם הזועק "האף תספה צדיק עם רשע", ואיוב הנאנח בכאבו וטוען: "אחת היא, על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה" !
אך כאן תם ההבדל, שכן אברהם יוצא נשכר בעיני ה' על טענותיו, ואילו איוב ננזף על טענתו זו. ומדוע ? מה פשר אפליה זו ?
עונה המדרש: שכן אברהם אכלה (לשאלתו) כשהיא בשלה, ואיוב אכלה כשהיא פגה… ???
תפילתו של אברהם, והמיקוח על חייהם של אנשי סדום, מעוררים בנו לעיתים אי נוחות, ועימה תמיהות קשות.
מדוע מנסה בכלל אברהם להציל את אנשי סדום ועמורה המושחתים, ההווים את האנטיתזה הגמורה שלו.
התחושה הקשה מכולם עולה בעקבות משפטיו הקשים והנדמים כמתריסים של אברהם, וכי כך מדברים / מתפללים לאלוקים- "חלילה לך מעשות כדבר הזה- להמית צדיק עם רשע, השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ?
לכשנתבונן לעומקה של תפילת אברהם נגלה בה פנים חדשות.
אמנם תפילתו של אברהם להצלת הערים לא הועילה לכאורה בסופו של יום, אך כבר בקריאה ראשונה בפרשה אנו חשים כי לפנינו תביעה חדה, שיש בה בכדי לגלות פן עמוק מאוד באישיותו ובאורח חייו של אברהם, ופן מעמיק עוד יותר במערכת היחסים שבין האדם לאלוהיו.
אברהם אבינו אינו סתם איש חסד- דבר נפלא לכשעצמו, אברהם מאמין בכל מאודו כי בכל אדם ישנו עומק פנימי של טוב ושל אור וחסד, גם כאשר חייו המעשיים של האדם אינם משקפים זאת- בלשון המעטה, אברהם מאמין שזה שם…
את כל אהבתו של אברהם לבני אדם ואת כל אמונתו בה' ואמונו בהם הוא משקע בתפילתו, ובכתב ההגנה שלו על אנשי סדום. הוא אינו חושש ואינו פוחד לצאת למלחמה למענם, גם כשהעומד מולו הוא רבש"ע בכבודו ובעצמו. אדרבה, אברהם מאמין כי זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה ממנו, שזהו פשרה של אמונה בה' ובהתגלותו בקרבנו.
כאן מתברר במפתיע- כי בניגוד למצטייר בדעתנו, הקב"ה אינו חושש ואינו נבהל משאלות, ואינו מצפה מאיתנו לתרצנות מתמדת של הנהגתו.
לעיתים מגוננים המאמינים על הקב"ה מפני שאלות קשות, בחושבם שבכך הם מכבדים אותו. אך דומה כי הקב"ה איננו כה חלש, וכי אינו זקוק להגנתם של מאמיניו. הוא מוכן לסבול את הקשות בשאלותיהם של בני האדם- ובלבד שהן נשאלות בכנות ובלב טהור.
דומה כי זהו עומק תשובתו של המדרש- בדבר ההבדל שבין אברהם לאיוב.
אברהם מותיר את שאלתו בסימן שאלה- האף תספה…" ?? עד שיום יבוא השאלה תבשיל ותלך, והתשובה תגיע… איוב לעומתו, אינו שואל, אלא בעוד שאלתו בוסרית ופגה הוא חותך את מסקנתו, וקוצב את דבריו בשורת סימני קריאה: אחת היא- ללא צל של ספק ! וכך אמרתי- ואיני חוזר בי ! – "תם ורשע הוא מכלה"!!!
מותר ואף רצוי וראוי לשאול, ייתכן ואף נקבל על כך שכר, אבל צריך לדעת שלפעמים התשובה מתקבלת כעבור זמן רב- לעיתים לאחר חיים שלימים.
על כן, לא נכון ולא צודק לוותר על הסבלנות וההעמקה הנדרשים מהאדם, על מנת שהבנתו האנושית המוגבלת תצליח להכיל ולנסות לתרץ בשטחיות את הנהגת האין סוף האלוהי.
גם לי ולך מומלץ לשאול ולנסות להעמיק ולהבין ככל שידינו משגת. אך גם כשלא אבין ואשאר פעור פה וללא מענה- אדע כי יש מישהו שאוהב אותי ומאמין בי, וכי השאלות מיעודות לגילוי הטוב הזה. או אז, ועם הרבה סבלנות ולא מעט ענווה- סימן השאלה והכאב יהפכו לתשובה מחייה מאתגרת ומעצימה.
כל זאת, אם רק אדע לא להפוך סימן שאלה לסימן קריאה בוסרי- שיעקר מהשאלה הקשה את כל הכוח והעוצמה הטמונים בה.

Share this...
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



יעניין אותך גם:

הרצון לקבל והרצון לתת
הרב אריה הנדלר
הירשמו לעדכונים שלנו