התנדף אדי האלכוהול האחרונים ממוחי, אני יושב וחושב על עוצמת החוויה שחוויתי בפורים- ברגעים בהם הצלחתי להשתחרר קצת מ"מה יגידו" ו"איך אני נראה", ולא מעט בזכות היין….
יש משהו מאוד עוצמתי ביכולת האנושית הזו להשתחרר ולפרוץ את גבולות האני החברתי/ המסגרתי / הנורמטיבי, ויש בזה גם סכנה אדירה.
אני שומע כל יום על אנשים שפגעו, שהתעללו, שעשו תאונות "תחת השפעת האלכוהול"- איזה ביטוי מדהים- "תחת השפעת" במקום שאני אשלוט בחיי האלכוהול שולט בהם.
ואני מחפש את ההבדל- אם בכלל יש כזה.
מתי האלכוהול הוא הברכה שנתן אלוהים "למרי נפש" ולשמח "לבב אנוש" כלשון התנ"ך, ומתי הוא אסון אישי וחברתי ?!
ולמה באותו מוצר עצמו יש שניות כ"כ קיצונית ?!
בעצם זה כך בכל החיים שלי- מקומות הכוח הם מקומות הסיכון ולהיפך.
ואלי זה הסוד של החיים- שאין טוב ורע פשוטים וב 'שחור לבן', אלא מקומות של כוח וחולשה ואני צריך למצוא את הדרך למצות אותם ולברר את הטוב מהרע ואת הישר מהמורכב.
ואלי גם כאן סוד המשיכה של הרע בכלל והאלכוהול בפרט.
דווקא משום שיש בו המון כוח ועוצמה, המון שלווה וחירות, והמון שמחה ושחרור פנימי- יש בי רצון להגיע אל המקום הזה שוב ושוב.
רק שבלי בקרה אמיתית והבנה שיש כאן ערבוב כ"כ מסוכן ומסובך- אין לי בכלל סיכוי מול העוצמות שלו.
ואולי זה הסוד של היין שהוא סוד הפורים- הבנת המורכבות והערבוב הקיומי הזה, שדורשים ממני לעשות את עבודת הבירור הפנימי, ואח"כ לרדת למעמקי היין ולהוציא משם את סוד החיים- נקי טהור בלי השטן שכרוך בעקביו.
