אתה גבר אתה?

או "בואו לא נדבר על המונדיאל"

אני ממש נבוך להודות…. אבל בימים האחרונים אני מרגיש ממש 'אאוט'- בודד גלמוד ומיותר- ממש כמאמר המשורר "בדד אלך, אף משחק אין לי.. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי מונדיאל של חלום…".
בכל פעם שכולם מתחילים לדבר על המונדיאל, אני עובר לרחוב ממול.
האמת, אין לי כלום לומר…. לא יודע להביע דעה, אין לי על מה להתבכיין (נבחרת צרפת… כך נדמה לי- מושא סיבת היללות המרכזי…) זה לא ממלא אותי, לא משאיר אותי ער בלילה, ומביא אותי לעבודה למחרת עם עניים טרוטות וגאות, זה וודאי לא ממלא את שיחותיי היומיות….
בקיצור, זה ממש לא עושה לי את זה….
"תגיד לי איזה מן גבר אתה, אם אתה לא צופה במונדיאל" ?! "לפחות תעשה כאילו"- יעץ לי פעם חבר, תקרא השכם בבוקר את הכותרות באינטרנט או במוסף הספורט, ותפגין ידע נרחב, ממש כאילו היית שם במגרש…
צר לי ידידי, אבל אפילו זה לא עושה לי את זה…
האמת שהדיבור האין סופי על המונדיאל, הכתבות הצבעוניות, הפרסומות, הפרומואים, וכל השאר, מעוררים אותי למחשבות עגומות למדי על עתיד המין האנושי.
לא, לא, אין לי שום דבר חלילה נגד חובבי הכדורגל הנלהבים, ולא נגד צופי המונדיאל הנרעשים, ואפילו לא השיחות הנרגשות והעייפות ביום שאחרי הקרב… מה שמעורר בי תסכול מתמיד הוא הזיהוי הכמעט מוחלט של גבריות עם כדורגל…
כאילו כאלו אנחנו באמת- עונים לסטריאוטיפ הכול כך אהוב על הנשים- אתה הגברים שום דבר לא מעניין אתכם- חוץ ממין וכדורגל… בעצם- בתקופת המונדיאל- קודם כל (ויש שיאמרו רק ) כדורגל.
כאילו אנחנו כל כך חד ממדיים שאין לנו תחומי עניין מקבילים / אחרים / נוספים- השלימו את החסר/ מחקו את המיותר.
כאילו אי אפשר לנהל שיחת רעים על… שבוע הספר ז"ל- זה מלפני שבועות מספר, או בכלל על ספר טוב.
כאילו זה באמת מעניין את כולנו, ואין בינינו כאלה- שכמו אתה סיגריה הראשונה והשנייה עישנו רק בשביל החבר'ה….

אז תסלחו לי ידידי ורעי חובבי המונדיאל- בעוד שבועיים לערך כשכול זה ייגמר בטוב, ואוכל לצאת מהמחילה שלי, תשלחו s.m.s. (מיסרון בשפת האקדמיה) ואבוא לכוס קפה עוגה וספר טוב….