מי מאיתנו לא חולם לפעמים על איזו 'מנהרת זמן' כזו שתאפשר לנו לחזור אחורה בזמן ו'לשפץ' איזה משפט שאמרנו, או כזה שפחדנו לאומרו … , יבטל מעשה שעשינו, או כזה ש"לו רק עשינו…." עד שעבר זמנו.
מי לא היה מעוניין למחוק כמה קטעים ב'רזומה' שלו, ולהשלים כמה מהחמצות חייו.
אבל… כמה מצער אך זה בלתי אפשרי. הזמן זורם בנתיב אחד בלבד, קדימה.
לכן כל כך תמוהה התופעה המופיעה בפרשת השבוע,ולפיה יכול האדם לבטל או לעקור למפרע נדר שהוא נדר.
בא האדם הנודר לחכם, החכם מאתר את הסיבות שנחשפו לאחר שנידר הנדר, אך אילו ידע על כך האדם בזמנו, היה נמנע מלנדור, ואז יש ביכולתו להתיר את הנדר ולבטלו, ויכול אז האדם לעבור על תנאי הנדר.
במילים אחרות, אומר האדם: נכון אני נדרתי, אבל בעצם כעת מסתבר ש..בעצם לא ממש. איך התרגיל הזה עובד ?
כיצד יכול האדם לשנות רטרואקטיבית מעשים שכבר נעשו או הוחמצו ?
הרי תמיד כשאני רוצה לשנות את העבר, זה משום שאני מתחרט על מה שעשיתי, ואילו ידעתי אז מה יהיו תוצאות המעשה, הייתי נמנע ממנו.
בשפה הקבלית משמש מושג 'התרת הנדר' כשם קוד לתהליכים אחרים- רחבים הרבה יותר, בהם קיימת המסוגלות להחזיר את הגלגל לאחור.
התרת הנדר חושפת אותנו לעולם שלם בו מה שחשוב אינו התוצאה אלא הרצון.
אנחנו חיים בעולם כל כך הפוך, בו אנחנו לא מפסיקים לשפוט את עצמנו, ועוד יותר את זולתנו על פי 'מבחן התוצאה'- התואר, הכסף, ההצלחות וכדו'. ולכן אנחנו ממש חייבים 'להיכנס לראש' אחר, כדי לראות תמונה וזווית מבט אחרת.
בעולם רוחני מודע האדם לכך שמעשיו הינם בידו לבוחרם ולהכריעם לטוב או לרע. הוא גם אמור להיות מודע לכך כי תוצאות המעשה אינם בידו. שכן גם אם חלילה אירה בחברי כדור, אם אינו ראוי כעת למות, אני אחטיא ולו מחצי מטר. אין בכך כדי לצמצם את אחריותי למעשי, אבל עלי לדעת בכל רגע נתון, שלא משנה כמה אתאמץ להצליח, בסופו של דבר,ישנה מערכת הרבה יותר רחבה ומשמעותית המשקללת מרחב עצום של נתונים ועל פיהם קובעת מה תהיה התוצאה.
מודעות אמונית ורוחנית זו, לא הופכת אותי לפחות אדם/ אחראי למעשי, אלא מחדדת עוד יותר כמה אני בסך הכול בן אדם המוגבל ביכולתו לשנות ולהפוך את סדר העולם- 'לסובב את הכדור לאחור'.
סוד האדם כיצור רוצה, פירושו- "אני רוצה משמע אני אדם". על כן מרכז הכובד של ההוויה האנושית אמור להתמקד במה אני רוצה באמת, ועל פי זה לשפוט את חיי. ולא בשאלה כמה אני מצליח או נכשל במימוש אותם רצונות. מגיל 0 כמעט שידרו ומשדרים לנו ש'אני' שווה את סך כל ההצלחות והכישלונות שלי. זו גם הסיבה שהרבה יותר מדי פעמים אני חש 'כישלון' מהלך. רק הידיעה כי האדם הינו קודם כל ובעיקר רצונו, היא שנותנת ערך אמיתי למושג 'אני' ולאדם כאדם.
גם ברמת התיקון והבירור לאחור, אני עומד בנקודת הרצון ולא המעשה. המעשה כבר נעשה או הוחמץ, אבל מה שעומד למבחן ולתיקון הוא עולם הרצון שלי. אם יתברר בוודאות כי עולם רצוני נקי וטהור הוא באמת, תפקע המשמעות של מעשיי- רטרואקטיבית. כאמור לעיל, אין כאן צמצום האחריות למעשיי, ותמיד אני אוכל לומר אח"כ- "אופס, אני מתחרט". אם זה רק תרגיל ולא עומק של רצון טהור, זה לא יעבוד. אבל יש כאן בירור ומודעות אמיתיים למקום שבו מתחולל באמת האני האמיתי, וממילא בו מתרחשים החיים האמיתיים.
זו המשמעות של פרשת התרת נדרים. מעין הצצה לעולם עמוק יותר שבו מתברר מה באמת בשליטתי ומה לא. לעולם שבו מתברר מה הוא אני ומה נמצא ליד.
הצצה זו שהותרה לנו לרגע, מסמנת כיון למבט אחר על כל החיים, ועל כל המעשים.
לכשאפנים את נקודת המבט הזו, אחזיר לעצמי את האימון בעצמי וברצוני הטוב והישר. או אז גם היכולת להשיב את הגלגל לאחור ולתקן המון דברים שנראים שבורים ללא תקנה- תתעצם ותבנה.
