אז איפה אתם בחג??

השאלה הכי ישראלית בעולם, בטח בערב פסח…- אז איפה את/ה/ם בחג ?
ההורים שלו / שלה / ההורים שבקריביים או שמא סדר חגיגי וכשר בטורקיה ?!
חג פסח הוא חג משפחתי לטוב ולרע, יש כאלה שמחכים כל השנה למפגש המשפחתי הזה ויש כאלה שמחכים שהוא כבר יגמר סוף סוף.
האמת היא שכבר כתבו על זה אין ספור מילים והגיגים, קיטרו על זה, עשו על זה הצגות, ומה לא ?
אז מה נשאר לי לחדש ?!
אמרה לי השבוע מישהי שממש שונאת את המפגש המשפחתי על עקיצותיו ("מה, שוב היא הביאה 'וואזה' במתנה"? ), נדנודיו האין סופיים ("נו, מתי כבר תביאי מישהו ?!) והרעש הנוראי- בקיצור הפולניות הנשפכת (-והמשפחה שלה בכלל תוניסאים מצד אחד, וייקים מהצד השייני…).
חשבתי בליבי שהאמת היא שזה בדיוק פסח- משפחה לטוב ולרע.
לפני כ 3350 שנה יצאנו ממצרים- בלילה אחד הפכה מצרים ממשעבדת ומאמללת ל "כור היתוך" בו נוצקנו כעם, ולרחם עוטפת בתוכה נרקם שבט בני יעקב לעם ישראל.
ומאז אנחנו לא מפסיקים לשמוח ולכעוס, למצוא בזה שלווה ועוצמה או בושה ונרגנות… בזה שאנחנו עם /משפחה גדולה ומאושרת ( לפחות – לעיתים נדירות.)
רוב הזמן אנחנו כמו במשפחה מצומצמת- עסוקים בלריב ולאמלל איש את רעהו, אך ברגעי משבר כמו גם ברגעי שיא אנחנו מגלים את העונג והמופלא בלהיות משפחה / שבט /עם – ציבור שלם שחולם חלום אחד באותה שפה ובאותו נוף, עם שמחובר לקודים רוחניים ומוסריים משותפים, לאום שיונק מאותם מקורות פנימיים והיסטוריים- "רגעי קסם" של ממש.
אז בפסח תשע"ח (כן, זה יוצא או-טו-טו…) – אולי הגיע הזמן שנפסיק לאמלל את עצמנו, נשחרר את בני משפחותינו מהסבל המשפחתי המשותף- בכך שלערב אחד ננסה לפגוש את האופציה החיובית שבמשפחה, ונגלה עוד רגעי קסם קטנים- שייתנו לנו את הכוח לרצות לחזור לשם שנה הבאה, ואת העוצמה לשרוד עד לפעם הבאה.