תרבות המערב והמזרח הרחוק- לפרשת נח

יוני מילוא

אחת התופעות החברתיות המרתקות בימינו, היא הנהירה ההיסטרית של עולם המערב- מזרחה, למזרח הרחוק- הודו, סין, נפאל, תאילנד, טיבט ועוד. נהירה זו הינה כפולה- גיאוגרפית ותרבותית/רוחנית.
הטיילים המערבים הרבים, והישראלים בראשם הגודשים את המזרח, משקפים תופעה זו בפן הגיאוגרפי שלה. הפן השני הוא ההתמכרות וההתמסרות התרבותית של מערביים רבים לחוכמות וההגיגים המגיעים מן המזרח. כך הופכים ספרים מן המזרח, או כאלה הנכתבים באוריינטציה מזרחית, לרבי מכר. (ויעידו על כך למשל: 'הטאו של פו'- של בנג'מין הוף, ו'הנזיר שמכר את הפרארי שלו'- של רובין שארמה).
התופעה הזו מעוררת תמיהה גדולה, מה יש למערב- המפותח והדוהר טכנולוגית ומדעית, לחפש במזרח הפרימיטיבי והתקוע ברובו עמוק אי שם במאות הקודמות ?
ומדוע התעוררה תופעה זו דווקא עתה ?

פרשת 'מגדל בבל' המתארת את ההתפצלות התרבותית הקוטבית שבין המזרח הרחוק למערב, מגלה לנו גם סוד תרבותי .
הפרשה פותחת במילים "ויהי בנוסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער..". מבחינה גיאוגרפית- האנושות נעה מהמזרח הרחוק לארץ שנער- כאן במזרח הקרוב. או אז מתחילה הציוויליזציה הטכנולוגית הראשונה, "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה.. נבנה מגדל וראשו בשמים".
לפנינו בני האדם הראשונים שמפסיקים להשתמש בטבע בצורתו, ולגור במערות או בבתי סלע, ומתחילים ליצור חומרי בניה מלאכותיים- הטכנולוגיה המשמעותית הראשונה.
ובמזרח ? שם אין תנועה, הכול נשאר קפוא במקומו.
ניתוח היסטורי מלמד כי זהו תיאור מדויק של המזרח. כל התהליכים הטכנולוגיים שעברו עליו, ובחלקם אף הקדימו את המערב, לא שינו את תפיסת העולם, שנשארה פסיבית ושמרנית. אלה הם שורשיהן של תרבויות ודתות המזרח- הקונפוציוניזם השמרני, הטאואיזם והזן- בודהיזם הפסיביים, ועוד.
כעת אולי נבין משהו מהתהליכים התרבותיים העוברים על המערב.
ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית הזניקה את העולם שנות אור קדימה- מבחינה רפואית תקשורתית ותעשייתית, ובהפיכת החיים לנוחים יותר ומהירים יותר.
אך כאן גם נעוצה נקודת השבר והכאב. בתוך הריצה המטורפת הזו, איבדנו את עצמנו לדעת. נעלמו השלווה והרוגע, הפשטות והתום, הנינוחות וההקשבה, ומעל הכול המסורת ועימה הערכים של פעם- משפחה ושבט, מוסר ויושר, ועוד.
למזלנו שימרה ההשגחה את הערכים הללו במזרח הרחוק- לטובת כולנו. זו הסיבה שהמערב מחפש ואף מוצא חלקית את אבדתו במזרח הרחוק ובתרבותו.
פרשת נח מזכירה לנו כי לא כול הטוב והאושר נמצאים בריצה קדימה. התנועה קדימה היא הכרחית ונכונה, רק ראוי לזכור לצידה שלא לאבד את כל מה שהניע והחיה אותנו בעבר.
אבל, המתבונן בעומקם של דברים ימצא כי המקרא אין דעתו נחה לא במזרח ולא במערב, ועל כן רמוזות בפרשה גם מחירן של שתי האופציות: מחיר הסיאוב וההתאבנות המוסרית- המביאים למבול, התאבנות האלילית והסיאוב המוסרי הקיימים בעוצמה רבה עד היום הזה במזרח (ומוכרים לחובבי ספר מ"הודו" של עזריאל קרליבך ועד "נער החידות מבומביי"- בן ימינו), כמו גם האובדן העצמי והבלבול הפנימי שמביאים להתפלגות ולקריסת מגדל בבל.
לכן ימתין ויצפה העולם כולו לאורו של אברהם ובעקבותיו "עם אלוהי אברהם" שיופיעו ויעלו לאחר התרסקות כל האופציות החלקיות- "מי העיר ממזרח צדק"- זהו אברהם.

ובינתיים, מקריסת מגדל בבל העתיק ועד למגדלי התאומים של ימינו, קוראת לנו האמת הפנימית אותה שכחנו ואיבדנו בדרך, במהלך הריצה קדימה.
וברמת המיקרו- שלי ושלך- זה בדיוק ההיזכרות והמודעות הנדרשת לנו. המבט קדימה- המתפתח והמתחדש, שאינו שוכח לרגע לאסוף ולכנוס את כול אוצרות הטוב שמאחריו.
שבת שלום.

Share this...
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



יעניין אותך גם:

הרצון לקבל והרצון לתת
הרב אריה הנדלר
הירשמו לעדכונים שלנו