Deprecated: wp_make_content_images_responsive לא קיים מאז גרסה 5.5.0! השתמשו ב wp_filter_content_tags() במקום. in /home/makom/public_html/wp-includes/functions.php on line 5211

חיבור בשלשה מהלכים- לפרשת כי תבוא

יוני מילוא

בזמן האחרון התחדש הויכוח המרתק, מה היה חידושו המיוחד של מרן הרב קוק, זאת לרגל 75 שנים מפטירתו:"הקריאה הגדולה לשיבה לארץ, ואהבתו המופלאה לבוניה", "מה פתאום- חידושו היה זיהוי המהלך כאתחלתא דגאולה", "לא, תחיית הקודש היא הסוד והיסוד לכל".
דומני כי פרשתנו מגלה כי כולם צדקו (ועוד יתר חידושו על כך… ) והשורש והסוד נעוצים בפרשיה קטנה שכל גופי תורת ארץ ישראל תלויים בה.
במהלך הכניסה לארץ, נצטווינו ציווי אחד, מוזר ומפליא, הקשור לרגעי המעבר את הירדן אל ארץ ישראל.
התורה מצווה "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך, והקמות לך אבנים גדולות, ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, למען אשר תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך, ארץ זבת חלב ודבש…". בהמשך מצווה המקרא את אותן אבנים להקים ב'הר עיבל'- הלא הוא הר הקללה.
והפליאה רבה.
ראשית, מה פשר הציווי להקים אבנים ועליהם לכתוב את התורה, וכי לא מספיק שהיא כתובה על הקלף ?
ושנית: מדוע ציווי זה הינו תנאי שבזכותו ובעבורו נבוא אל הארץ- "והקמות…וכתבת…למען אשר תבוא אל הארץ.." ?
עיון בספר יהושע בתיאור חציית הירדן ומימוש המצווה אשר לפנינו, מעלה אולי את המפתח להבנת הרעיון כולו.
גילונו חכמינו במסכת סוטה, על פי חיבור הכתובים שבפרשתנו ושבספר יהושע כי שלושה גלי אבנים הקימו בני ישראל בכניסתם לארץ.
הראשון בקרקע הירדן, במקום בו עברו בני ישראל את הירדן ביבשה, לכשנבקעו מימיו. הגל השני הוקם בגלגל מקום לינתם הראשונה בארץ.
השלישי הוקם כאמור בפרשה שלפנינו- במזבח שהר עיבל, במעמד הברית- הברכה והקללה.
נראה כי בכניסתם של ישראל לארץ הם מבצעים 'שלשה צעדים' על אדמתה. הראשון בקרקע הירדן, השני במלון הראשון שלהם כאן- בגלגל, והשלישי על ידי מסע מזורז, שבסיומו הניחו כף רגלם בהר גריזים ובהר עיבל- שם התבצע מעמד הברכה והקללה.
פשר הצעדים הללו יתבאר לכשנבין מהי הברית הנכרתת כאן, ומדוע יש לכתוב תורה על האבן.
ברית כמו ב'ברית מילה' פירושה- חיבור של הבשר עם הרוח. כאשר החומר והגוף חושפים ומגלים את קדושתם הפנימית, נכרתת ונוצרת 'ברית'.
כתיבת התורה על האבן מסמלת אף היא את החיבור של התורה לחיים הארציים, יכולתה לחשוף קדושתם העמוקה והנשגבת, ולמלא בתוכן אלוקי את החיים המעשיים- הלאומיים, החברתיים והכלכליים.
בניגוד לגלות ולמדבר בהם התורה נתפסת כאוסף חוקים המנותקים והמנתקים מהחיים, ומהחומר ועסקי הגוף הממלאים את חיינו ומעשינו, מתברר כאן כי התורה לא באה לנתק את האדם מעצמו ומהחיים, אלא לחרות את הקדושה הערכיות והאור על גבי סלעי היסוד של אדמתנו.
על כן מיד בכניסה לארץ עוד בצעד הביניים של המעבר מגלות לארץ, יוצקים את הרעיון הזה על גבי אבנים המשוקעות בקרקע הירדן. כאן מתחיל הסוד להיגלות, אך נשאר עלום ומכוסה במימי הירדן שיחזרו לזרימתם ושיטפם. בהמשך יגלה הסוד במקום הלינה הראשון בארץ. שיאו של התהליך הוא בליבה של הארץ- ליד שכם בהר עיבל תוך מעמד כריתת הברית של העם המשתכן בארץ עם אלוקיו ותורתו.
החידוש הגדול של מעמד האבנים הוא בתובנה כי תורת הגלות הינה חלקית ונטולת חיים. רק כאשר אדם ועם חיים הוויה מלאה של חייהם, עם צבא ותרבות, אמנות, מדיניות ושאר מערכות הקיום הלאומי, רק אז תיגלה התורה כמכילה את הקדושה וההארה בחיים. או אז כל צעדיי כאדם יאירו את קדושתם וערכיותם, ויחשפו את החיבור העמוק שבין אדם, נחלתו וערכיו הרוחניים.

Share this...
Share on Facebook
Facebook
Tweet about this on Twitter
Twitter



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



יעניין אותך גם:

הירשמו לעדכונים שלנו